הדעה הרווחת בכל העולם ובעיקר בעולם המוסלמי הוא שירושלים היא עיר קדושה לכל הדתות כאשר ביניהם גם לאיסלאם. אנו שומעים חדשות לבקרים כאשר הנושא של חלוקת ירושלים עולה לכותרות וכאשר מדברים ברשות הפלסטינית על ירושלים בתור בירת פלסטין היות והיא קדושה לעם הפלסטיני ולאיסלאם כולו. אך המציאות בפועל מעט שונה היות והאיסלאם הגיעה לירושלים רק לפני כ-1500 שנה בלבד עם כיבוש ירושלים על ידי המוסלמים בשנת 638. המוסלמים שלטו בעיר עד שנת 1099 ורק בתקופה הזו החלו לצוץ בירושלים סממנים מוסלמים וערביים.

עם כיבוש העיר על ידי המוסלמים מטבע הדברים העיר עברה שינויים תרבותיים רבים כמו בנייתו של הרובע המוסלמי בעיר שלא היה קיים עד אותה התקופה וכמובן שהשפה הערבית הפכה גם היא למדוברת מאוד ברחבי העיר.

בהיבט הדתי העיר החלה להיות קדושה לאיסלם עם בנייתו של מסגד הר הבית, הלא הוא מסגד אל עקצא, אשר משך את עיקר הפולחן המוסלמי באיזור ירושלים והסביבה וממשיך למשוך אותה עד היום. תימוך נוסף לעובדה שהעיר הייתה קדושה ליהדות הרבה לפני שהיא הייתה קדושה לאיסלם הוא שהמוסלמים אשר התגוררו בעיר נתנו לעיר מספר כינויים כאשר אחד מהם היה בית אל מקדס, הלא הוא בית המקדש שהיה קיים בעיר והפך אותה לקדושה ליהדות ולאחר מכן אף נקראה ציון. לכן, לאור ההיסטוריה היבשה ומספר עובדות אחרות הקיימות בשטח לגבי ההיסטוריה המוסלמית של העיר ניתן לראות כי ההשפעה המוסלמית על העיר באה בתקופה יחסית מאוחרת ביחס להשפעה של היהדות על העיר.